אין חייבין. ב''ד בהוראתן אלא על דבר שהיה גלוי להן בתחילה ואח''כ נכסה ונעלם מהן ולאפוקי אם נעלם מהן הדבר מתחילה:

ומה טעמא ונעלם וכו'. קס''ד מונעלם דריש דמכלל שידעו בתחילה והיינו דפריך הניחא הא לדעתיה. דר' ישמעאל דדריש התם לידועה בתחילה מונעלם מכלל שידע וכו' כמו שהובא לעיל אלא על דעתיה דר''ע דדריש התם לידיעה בתחילה מונעלם ונעלם שתי פעמים הכא מנא ליה ומשני ת''ל ונעלם דבר כלומר מדבר דרשינן לה הכא דמיותר הוא עד שיהיה הדבר גלוי להן ונכסה מהן:

וכא מה. הכא מאי אם בעינן שיהו כולן מורין מטעם אחד ולא איפשיטא:

תמן. גבי עיבור שנה א''ר זעירא לעיל בפ''ק דסנהדרין בהל' ב' והוא שיהו כולן מורין ומודין זה לזה מטעם אחד ולאפוקי אם זה אומר מצד זה ראוי לעבר השנה וזה אומר מצד אחר:

נכנסו מאה. לישב ולהורות עד שיורו כולן וישגו בהוראה זו:

מן המקום ההוא וגו'. גבי זקן ממרא כתיב ויליף דבר דבר כתיב הכא ונעלם דבר מעיני הקהל וכתיב התם על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא וגו' מה להלן מב''ד שבלשכת הגזית אף כאן עד שתצא הורא' מב''ד שבלשכת הגזית:

מלישכת הגזית. מב''ד הגדול היושבין בלישכת הגזית:

והן שהורו מותר. הא דאמרינן בעקירת כל הגוף פטורין דוקא אם הורו להדבר להיתר לגמרי כגון דתנן לקמן אמרו אין נדה בתורה אין שבת בתור' והתירו הדבר אבל אם הורו פטור ממיתה או מקרבן במקום דשייך אבל אסור הוא לא בדא אמרו דהרי אין כאן עקירת כל הגוף לגמרי:

אין חייבין וכו'. כלו' וכן הא דתנן לקמן עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת ולא שיורו לעקור את כל הגוף נמי מדבר דרשינן דבר מהמצוה ולא כל המצוה:

ומשני מן הדא. דאמרינן בברייתא דלעיל דדריש אליבא דר' יהודה מנפש תחטא וכו' התולה בב''ד פטור וה''נ דריש לה ר''ע:

על דעתיה דר''ע. אלא אליבא דר''ע דאיהו מפנה להאי קרא דאו הודע להך דרשה במחוייבי חטאות וכו' דתני וכו' כדלעיל ולדידיה קשיא השתא מנא ליה למידרש הכא דהסומך על הוראת ב''ד פטור מקרבן דאליביה דדריש או הודע מכל מקום ואפי' לאחר יה''כ לא מצינן למידרש להא מהאי קרא גופיה כדדרשי' אליבא דר' ישמעאל:

על דעתיה דר' ישמעאל דלא מפני ליה אהן קרייה דאו הודע במחוייבי חטאות וכו' דהא לדידיה דדריש מונעלם מכלל שידע לידיעה בתחילה בהעלם טומאה וקדש לא קשיא האי קושיא דמקשי התם אליבא דרבי עקיבא דאיהו לא ס''ל האי סברא דלידיעה בסוף ל''צ קרא וכדדרש לה התם באמת גם לידועה בסוף מדכתיב והוא ידע הרי שתי ידיעות וא''כ האי קרא הכא או הודע גבי חטאות דעלמא לא אייתר ליה לר' ישמעאל למדרש ביה להא דתנן בכריתות אלא דלגופיה איצטריך לידיעה בסוף דלייתי קרבן וממילא שפיר שמעינן לדרשת דשב מידיעתו בעינן מהאי דרשא גופיה דהכי דרשינן אשר לא תעשינה או הודע וגו' כלומר אם היה לזה ידיעה כמו דצריכה ליה ידיעה השתא לקרבן היה פורש ושב מהחטא מחמת ידיעתו ולאפוקי הסומך על הוראת ב''ד דלא שב מידיעתו הוא:

על דעתיה דר' ישמעאל. ופריך הניחא הא דאמרת דמקרא דאו הודע ילפינן להסומך על הוראת בית דין שפטור מקרבן אליבא דר' ישמעאל שפיר הוא דמצינן למימר הכי דאיהו ס''ל בפ''ק דשבועות ומייתי לה לקמן דטעמא דבעינן ידיעה בתחילה גבי העלם טומאה והעלם קדש ומקדש משום דדריש ליה כרבי דכתיב ונעלם מכלל שידע ולר''ע אמרינן התם דס''ל ידיעה בתחילה להעלם טומאה מטעמא דדריש ונעלם ונעלם שני פעמים והטל וידע בין תרי ונעלם דלאחר שהיתה ידיע' נעלם ממנו למימר דבעי ידיעה בתחילה דאלו לידיעה בסוף ל''צ קרא דאי לא מתיידע ליה שחטא היכי מייתי קרבן ופרכינן התם על דרשת ר''ע התיבון הרי כתיב או הודע אליו חטאתו וגו' מעתה נימא נמי אם אינו ענין לידיעה בסוף דלא איצטריך תנהו לענין ידיעה בתחילה וא''כ בכל חטאות לימא דידיעה בתחילה בעינן ומשנינן פתר לה האי קרא דאו הודע לכדתנן בפ''ו דכריתות מחוייבי חטאות ואשמות וודאין שעבר עליהן יה''כ חייבין להביא אחר יה''כ וחייבי אשמות תלוין שעבר עליהן יה''כ פטורין מאשם תלוי אבל כי מתיידע ליה בתר יה''כ מחוייב להביא חטאת ולהכי איצטריך או הודע דאי לאו האי קרא ה''א דכי מתיידע ליה בתר יה''כ לא מייתי חטאת דהא כיפר עליה יה''כ דחטא שאינו מכיר אלא המקום הוא ואפי' במחוייבי חטאות וודאין ולא נודע להן עד אחר יה''כ ה''א דיה''כ מכפר דהא ביה''כ לא נודע לו וחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוה הלכך כתב האי קרא דאו הודע דכי מתיידע ליה בתר יה''כ בעי לאתויי חטאת והשתא היינו דקאמר הכא:

לפי שבכל מקום שוגג פטור ומזיד חייב. כלומר בעונש מיתה וכיוצא דשוגג פטור הוא בכל התורה ובקרבן הוא חייב ומזיד חייב בעונש ולאו בר קרבן הוא והכא אפי' הוא מזיד פטור מעונש מפני שתלה בב''ד והלכך נהי דפטרת ליה מעונש בקרבן מיהת חייב הוא דמזיד דהכא הוי כשוגג בכל מקום שפטור מעונש וחייב בקרבן:

ר' יוסי. אמר לעולם דבמזיד כה''ג ביודע שטעו ועשה ואפ''ה מביא קרבן דהיינו טעמא דלא דמי הכא לשאר מזיד שבתורה:

מאי כדון. השתא מ''ט והיכי מוקמית לה:

כהדא דתני. בברייתא גבי הוראת זקן ממרא דכתיב אשר יגידו לך ימין ושמאל יכול וכו' ת''ל ימין ושמאל דוקא אם יגידו לך על ימין שהיא ימין וכו' ואם טועים הן והוא כשמעון בן עזאי א''כ יודע הוא שאין צריך לשמוט להן ואם ידע ואע''פ כן עשה מזיד הוא:

ואם בטועה וכו'. ואכתי מי ניחא שאם בדבר הזה הוא טועה א''כ אין זה שמעון בן עזאי:

אלא כי אנן קיימין ביודע וכו'. שיודע הכל כשמעון בן עזאי אלא שהוא טועה בזה לומר התורה אמר אחריהם אחריהם אחרי הב''ד תלך מה שיאמרו לך תשמע לדבריהם ואפי' שגי בהוראה:

ואם ביודע אותו הדבר ואינו יודע כל התורה. כלומר ולדוגמא בעלמא נקט שברור לו אותו הדבר כשמעון בן עזאי אכתי קשה שמעון בן עזאי הוא אצל אותו דבר ומזיד הוא:

אם ביודע כל התורה ואינו יודע אותו דבר. שהורו ועשה בשוגג א''כ אין זה שמעון בן עזאי שלא היה טועה אפי' בדבר אחד ואם ידע ואע''פ כן עשה א''כ מזיד הוא ולאו בר קרבן הוא:

מה אנן קיימין. דאמרת כגון שמעון בן עזאי דמשמע שהוא גדול בתורה כמוהו ואע''פ כן עשה וקרי ליה שוגג לחייבו בקרבן:

מתניתא. דקתני תלמיד שהוא ראוי להוראה כגון שמעון בן עזאי והוא תלמיד יושב לפניהם וראוי להוראה היה:

ליחיד אצל הוראת ב''ד. כלומר האי שוגג הא קמ''ל דדוקא לשגגת יחיד אצל הוראת ב''ד שהשגגה על פיהם היא אבל אם היא שגגת עצמו כגון שב''ד הורו שחלב מותר והוא אכל בשגגה שלו שנתחלף לו חלב בשומן דמהו דתימא דפטור דהא בלאו הכי היה אוכל על פי הב''ד שהורו שמותר קמ''ל הואיל שלא על פי ב''ד עשה חייב הוא דשוגג על פיהם בעינן:

הלך היחיד ועשה שוגג על פיהן. קתני במתני' ופריך וכי יש זדון לשגגה ולמה לי למיתני שוגג פשיטא דעשה שוגג דהא הוראה בשגגה היא וכי שייך מזיד הכא: